<h1>סימני התרומה לסימנים צ"ז—צ"ח</h1>
<h2>דף סו.</h2>
פרק תינוקת אמרי אדבריה רבא לשמואל ודרש קשתה שנים ולשלישי הפילה פי' ראתה ב' ימים בקושי ובצער ושלישי הפילה נפל ואינה יודעת אם ראתה אם לא ראתה צריכה שתשב שבעה נקיים סבר אין קושי מטהר בנפלים וא"א לפתיחת קבר בלא דם ופריך מאי אריא ראתה שני ימים אפי' משהו נמי דא"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים ומשני אמינא איסור' ואת אמרת מנהגא וכי תימא הלא פרק שני דכריתות פריך ולרבא דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי היכי משני ליה ומשני ביום ארבעים ליצירת זכר ושמני' ליצירת נקבה ואפשר ליצירה לפתיחת הקבר בלא דם ובשמעתין קאמר רבא דלא אפשר בלא דם. יש לומר דהתם אליבא דההיא ברייתא מיירי רבא ואיהו לא סבירא ליה הכי אבל בשאלתות דרב אחאי פי' בפ' כי תזריע מתוך ההיא דכריתות דהיכא דהפילה קודם שנגמרה צורת הולד כגון תוך ארבעים לעבורה לא מיפתח ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם אבל היכא שהפילה לאחר שנגמרה צורת הולד אז מיפתח טובא ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. וקשה על זה דהא מפלת חתיכה אם יש עצם טמאה לידה ומסתמא היינו קודם ארבעים לעבורה שעדיין לא נגמר יצירת הולד. הילכך לכל הפירושי' בזמן הזה אנן דלא בקיאינן בגמר יצירת הולד אשה שילדה בין ולד קיימא בין נפל אפשר לפתיחת הקבר בלא דם והרי חשובות כאלו יולדות בזוב מדרבי זירא דא' בטפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים וא"כ לאחר שבעת ימים לזכר או שבועים לנקבה צריכה לספור ז' נקיים שלא תראה בהם כלל שהדם אי' קרוי דם טוהר עד שתטבול לאחר שבעה לזכר או שבועיים לנקבה. ואם יולדת היא בזוב עד שישלימו ימי לידה וגם ימי זיבה ואחרי כן תטבול דביומי טבילה תליא רחמ' כבית הלל ואפי' לא ראתה כלל בימי שבעת ימים ראשונים לזכר אינו מן המנין לאביי אבל לרבא אי בשבעה ימי לידה או בשבועיים לנקבה לא ראתה אינה צריכה לספור אחרי כן שבעה נקיים. ובסמוך אפרש הלכה כמאן. ואחרי שתספור ז' נקיים טובלת ומשמשת עד מלאת ארבעים משילדה זכר או עד מלאת שמנים לנקבה. ואפי' רואה דם אין בכך כלום בשביל כך דהכתוב קראו דם טוהר דכתיב בזכר ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה וכתיב בנקבה וששים יום וששת ימים תשב בדמי טהרה ובסוף ימי טוהר אסורה לשמש כגון ליל מ"א לזכר ופ"א לנקבה ואפי' לא תראה דמתוך שהורגלה לשמש עד עתה כל ימי טוהר אפי' בראיה אחת דם אולי תראה לילה שאחר כן ולאו אדעתא והרי אז תחלת נדה לפיכך אסורה לשמש. וכן אמרי' בערבי פסחים (פסחים קי"ג ע"ב) היושב' על דם טוהר אסורה לשמש וכמה אמר רבא עונה ופי' רבינו שמואל לילה אחד כגון ליל מ"א או ליל פ"א ובשם רש"י פירש לילה ויום ואינו נראה דבכל התלמוד אין עונה כי אם לילה אחת או יום אחד בלא לילה גבי לפרוש סמוך לוסתה וגבי מי שהיו גתיו ובית בדיו כו'. ואשה היולדת בזמן הזה וספרה ז' נקיים כמשפט בשביל חשש יולדת בזוב כדפירש לעיל וראתה קודם שטבלה אינה סותרת כלום כיון שלא ראתה באמצע הספירה וגם עדיין עומדת בימי טוהר בתוך מ' לזכר או פ' לנקבה טובלת בליל שמיני ומותרת לבעלה ומביא ר"ת ראיה לדבר דאמרינן פרק בנות כותים דם יולדת שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשטתן לטהר את הדם ובית הלל לטמא את הדם לח ויבש מן התורה ופריך ללוי דאמר שתי מעיינות הן אמאי מטמאין לח ויבש ומשני בשופעת והא ספרה קתני הכא ביולדת נקבה בזוב עסקינן ושבוע קמא פסק ושבוע בתרא לא פסק וקא סבר ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה אלמא כי ספר' שבוע קמא של לידתה אין שבוע בתרא של נקבה שראתה סותר ספירתה והיינו טעמא לפי' אע"פ שהדם טמא כ"ש שהדם טוהר אינו סותר ספירתה והיינו טעמא לפי שהדם אינו גורם שום טומאה ובתוך שבועים בלא דם היא טמאה ולאחר שבועים אפילו רואה היא טהורה עד שמנים אבל לאחר ימי טהרה אם רואה אחר ספירה קודם שטבלה צריכה ז' נקיים אחרים שהרי אם טבלה וראתה צריכה ז' נקיים כל שכן אם ראתה קודם טבילה דכמה שלא טבלה אין לה להרויח. [התרומה סימנים צ"ו—צ"ח]. דין אשה יולדת בין קיימא בין נפל אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וחשובה כאלו ילדה בזוב וצריכה לספור ז' נקיים ומותרת לבעלה אחרי כן אפילו רואה דדם טוהר הוא עד מלאת ארבעים לזכר ושמנים לנקבה וצריכה לפרוש ליל ארבעים ואחד לזכר וליל שמנים ואחד לנקבה ואפילו אינה ראתה אסורה לשמש כדאיתא בערבי פסחים. דין אשה יולדת שספרה ז' נקיים וקודם שטבלה ראתה אין כאן חששא ובשביל כן לא סתרה מניינא אם לא מלאו ארבעים יום לזכר ושמנים לנקבה וטובלת לערב ליל שמיני ומשמשת.
